ישבנו, חברי הטוב ואני, מחוץ בניין, באזור של מעשנים. שם תמיד אנחנו נפגשים, פעם ביום, פרוטזה למפגשים אין סופיים שהיינו מקיימים אחר הצהריים בימים הרגילים.
לפניו אני שופך את התלבטויותיי יותר מה שנדמה לי שהוא שופך את שלו בפני. שאלתי. - היכן נקודת האל חזור בכל מעשה שאנו נוקטים?. האם אדם המחליט לסיים את ימיו יכול לכוון על הנקודה הזאת?.
- לא בטוח שהבנתי את הנקודה שלך. אמר חברי הטוב.
- אדם מוצא את חייו חסרי תועלת, נמאס לו מהם. לא מהסובבים אותו אלה מהחיים עצמם. הוא נוהג בדרך לביתו וחושב על הנושא. מגיע לחנייה, מכבה את מכוניתו, יוצא ממנה, נכנס לביתו ופוגש את משפחתו ושום דבר לא קרה. הוא לא הגיע לנקודת האל חזור. הוא חשב על הרעיון אבל חייו מתקיימים כאילו הוא עדיין אדם נורמטיבי, שלא מאיים על סביבתו.
למחרת הוא קונה חבל בחנות הקרובה לביתו, שם אותו במכוניתו, הוא נקט עוד צעד קדימה לנקודה הזאת שדיברתי עליה, מכאן הכל כרגיל הוא חוזר לביתו פוגש את משפחתו ועדיין כולם שמחים. יום אחרי הוא מאחר לביתו, נוסע לחורשה קרובה. השעה כבר מאוחרת. שם בוחר את העץ המתאים, בוחן אותו, בודק את אורכו של החבל ואת חוזקו. הרעיון טמון אצלו עמוק אבל יותר מאשר לסיים את חייו מרגש אותו לדעת מתי הוא כבר לא יוכל לחזור אחורה ואז אורות ממכונית קרבה מכוונים עליו. מישהו ראה אותו ומתקרב כדי לברר אם אולי המכונית התקלקלה או אדם טעה בדרך.
נקודת האל חזור הגיעה, מכאן גורלו כבר לא יהיה בידיו. ישאלו אותו, יתחקרו אותו וקרוב לוודאי שידברו עם משפחתו. יערבו גורמים חיצונים, משטרה, שרותי רווחה. אז כשהאורות מתקרבים האדם יהיה חייב למהר ולסיים את מעשיו.
חברי הטוב שאל – האם יש לך רעיונות אובדניים ?!אז הבנתי שהגעתי לנקודת האל חזור שלי.
לפניו אני שופך את התלבטויותיי יותר מה שנדמה לי שהוא שופך את שלו בפני. שאלתי. - היכן נקודת האל חזור בכל מעשה שאנו נוקטים?. האם אדם המחליט לסיים את ימיו יכול לכוון על הנקודה הזאת?.
- לא בטוח שהבנתי את הנקודה שלך. אמר חברי הטוב.
- אדם מוצא את חייו חסרי תועלת, נמאס לו מהם. לא מהסובבים אותו אלה מהחיים עצמם. הוא נוהג בדרך לביתו וחושב על הנושא. מגיע לחנייה, מכבה את מכוניתו, יוצא ממנה, נכנס לביתו ופוגש את משפחתו ושום דבר לא קרה. הוא לא הגיע לנקודת האל חזור. הוא חשב על הרעיון אבל חייו מתקיימים כאילו הוא עדיין אדם נורמטיבי, שלא מאיים על סביבתו.
למחרת הוא קונה חבל בחנות הקרובה לביתו, שם אותו במכוניתו, הוא נקט עוד צעד קדימה לנקודה הזאת שדיברתי עליה, מכאן הכל כרגיל הוא חוזר לביתו פוגש את משפחתו ועדיין כולם שמחים. יום אחרי הוא מאחר לביתו, נוסע לחורשה קרובה. השעה כבר מאוחרת. שם בוחר את העץ המתאים, בוחן אותו, בודק את אורכו של החבל ואת חוזקו. הרעיון טמון אצלו עמוק אבל יותר מאשר לסיים את חייו מרגש אותו לדעת מתי הוא כבר לא יוכל לחזור אחורה ואז אורות ממכונית קרבה מכוונים עליו. מישהו ראה אותו ומתקרב כדי לברר אם אולי המכונית התקלקלה או אדם טעה בדרך.
נקודת האל חזור הגיעה, מכאן גורלו כבר לא יהיה בידיו. ישאלו אותו, יתחקרו אותו וקרוב לוודאי שידברו עם משפחתו. יערבו גורמים חיצונים, משטרה, שרותי רווחה. אז כשהאורות מתקרבים האדם יהיה חייב למהר ולסיים את מעשיו.
חברי הטוב שאל – האם יש לך רעיונות אובדניים ?!אז הבנתי שהגעתי לנקודת האל חזור שלי.
